אָמַר רִבִּי לֵוִי. כָּל הַמְנַחֵשׁ סוֹפוֹ לָבוֹא עָלָיו. וּמַה טַעַם. כִּ֤י לֹא נַ֙חַשׁ֙ בְּיַֽעֲקֹ֔ב. כִּי לוֹ נַחַשׁ. אָמַר רִבִּי אָחָא בַּר זְעִירָא. כָּל מִי שֶׁאֵינוֹ מְנַחֵשׁ מְחִיצָתוֹ לִפְנִים כְּמַלְאֲכֵי הַשָּׁרֵת. וּמַה טַעַם. כָּֽעֵ֗ת יֵֽאָמֵ֤ר לְיַֽעֲקֹב֙ וּֽלְיִשְׂרָאֵ֔ל מַה פָּעַ֖ל אֵֽל: אָמַר רִבִּי חֲנִינָא בְרֵיהּ דְּרִבִּי אַבָּהוּ. כִּבְחֲצִי יָמָיו שֶׁל עוֹלָם הָיָה אוֹתוֹ רָשָׁע עוֹמֵד. מַה טַעַמֵיהּ. כָּֽעֵ֗ת יֵֽאָמֵ֤ר לְיַֽעֲקֹב֙ וּֽלְיִשְׂרָאֵ֔ל מַה פָּעַ֖ל אֵֽל: אָמַר רִבִּי יִרְמְיָה בֶּן אֶלְעָזָר. עֲתִידָה בַת קוֹל לִהְיוֹת מְפוֹצֶצֶת בְּאֳהָלֵי צַדִּיקִים וְאוֹמֶרֶת. כָּל מִי שֶׁפָּעַל עִם אֵל יָבוֹא וְיִטּוּל שְׂכָרוֹ. רִבִּי בֶרֶכְיָה בְשֵׁם רִבִּי אַבָּא בַּר כַּהֲנָא. עָתִיד הַקָּדוֹשׁ בָּרוךְ הוּא לַעֲשׂוֹת מְחִיצָתָן שֶׁלַּצַּדִּיקִים לִפְנִים מִמְחִיצָתָן שֶׁלְּמַלְאֲכֵי הַשָּׁרֵת. וּמַלְאֲכֵי הַשָּׁרֵת שׁוֹאֲלִין אוֹתָן וְאוֹמְרִים לָהֶן. מַה פָּעַ֖ל אֵֽל: מַה הוֹרָה לָכֶם הַקָּדוֹשׁ בָּרוךְ הוּא. אָמַר רִבִּי לֵוִי בַּר חַיוּתָא. וְלֹא כְבָר עָשָׂה כֵן בְּעוֹלָם הַזֶּה. הַהוּא דִכְתִיב עָנֵ֣ה נְבוּכַדְנֶצַּר וְאָמַ֗ר הָֽא אֲנָ֙ה חָזֵי גּוּבְרִ֣ין אַרְבְּעָ֗ה שְׁרַיִין מַהְלְכִ֣ין בְּגֽוֹא נוּרָ֔א וַֽחֲב֖ל לָֽא אִיתַ֣י בְּה֑וֹן. וּמַה תַלְמוּד לוֹמַר וַֽחֲב֖ל לָֽא אִיתַ֣י בְּה֑וֹן. אֶלָּא מְלַמֵּד שֶׁהָיוּ סְרִיסִים וְנִתְרַפּוּ. וְרֵיוֵיהּ דִּי קַדְמִיתָה אֵין כָּתוּב כָּאן. אֶלָּא וְרֵיוֵיהּ דִּ֣י רְבִיעָאָ֔ה. הֵן הָיוּ מְכַבְּשִׁין לָפָנָיו אֶת הָאוֹר. דָּמֵי לְבַר אֱלָהִֽין: אָמַר רְאוּבֵן. בְּאוֹתָהּ שָׁעָה יָרַד מַלְאָךְ וּסְטָרוֹ לְהַהוּא רְשִׁיעָא עַל פִּיו. אֲמַר לֵיהּ. תַּקֵּין מִילֶּיךָ. וּבַר אִית לֵיהּ. חָזַר וָמַר. בְּרִ֤יךְ אֱלָֽהֲהוֹן֙ דִּֽי שַׁדְרַ֤ךְ מֵישַׁךְ֙ וַֽעֲבֵ֣ד נְג֔וֹ. דִּי שְׁלַה בְּרֵיהּ לֵית כְּתִיב כָּאן. אֶלָּא דִּֽי שְׁלַ֤ח מַלְֽאֲכֵהּ֙ וְשֵׁיזִיב לְעַבְד֔וֹהִי דִּ֥י הִתְרְחִיצוּ עֲל֑וֹהִי.
Pnei Moshe (non traduit)
הדרן עלך פרק במה אשה
באותה שעה. שאמר דמי לבר אלהין. ירד מלאך וסטרו לההוא רשיעא על פיו וא''ל תקין מילך וכי בר אית ליה לאלהים חזר ואמר אח''כ בריך אלההון וגו' ולא אמר די שלח בריה אלא די שלח מלאכיה ושיזיב לעבדוהי די התרחוצו עליה בלחודיה והודה שאין עוד אלהים מלבדו:
הן היו מכבשין לפניו את האור. המלאך ירד להצילם והן לא היו צריכין לו שזכותם וצדקתם הלך לפניהן והיו מכבין ומכבשין לפני המלאך את האור שהרי אחריהם היה נראה:
ומה ת''ל וחבל לא איתי בהן. דה''ל למיכתב לית בהין אלא מלמד שהיו סריסים בתחלה ונתרפאו עכשיו אף מזה וזהו לא איתי בהון לא נמצא מה שהיה בהן בתחלה. ואיידי דמייתי להאי קרא דריש ליה לכוליה:
ולא כבר עשה כן בעולם הזה. בשעה שניצולו חנניה מישאל ועזריה מכבשן האש שהיו מהלכין בתחלה ואחר כך הלך המלאך שנשלח להצילם כדדריש וריוה די קדמיתא אין כתיב כאן אלא וריויה די רביעאה דמי לבר אלהין שהיה מהלך אחריהם:
ואומרין להם מה פעל אל. עכשיו מה הורה לכם הקב''ה לעשות:
כל מי שפעל עם אל. שהיה יגע בתורה ובמצות יבוא ויטול שכרו ודריש מכעת יאמר ליעקב ולישראל דמשמע שיאמר להם איזה דבר ומה יאמר מה פעל כל מי שפעל עם אל ולהאי מ''ד ס''ל דיאמר על ישראל מפי בת קול של הקב''ה שהוא האומר ולאידך דבתריה ס''ל דמלאכי השרת הם האומרי':
כבחצי. כמו קרוב לחצי ימיו של עולם היה אותו רשע בלעם מ''ט דכתיב כעת כמו העת אשר עבר יזכו לאותו יום שיאמר ליעקב וגו':
כעת יאמר וגו'. שמלאכי השרת ישאלו אותם מה פעל אל שהן לפנים ממחיצתן ולמי ישאלו לאשר אין לו נחש:
כי לא נחש ביעקב. מדלא כתיב כי אין נחש קרי ביה כי לו נחש שהמנחש לו הנחש:
רִבִּי חוּנָה מִשְׁתָּעֵי הָדֵין עוֹבָדָא. חַד גִּיּוּר הֲוָה אִיסְטְרוֹלוֹגוֹס. חַד זְמַן אֲתַא בָּעֵי מֵיפּוּק. אֲמַר. כְּדוֹן נָֽפְקִין. חָזַר וָמַר. כְּלוּם אִידַבְקָת בְּהָדָא אוּמְתָא קַדִּישְׁתָּא לָא לָמֶפְרוֹשׁ מִן אִילֵּין מִילַּייָא. נֵיפּוּק עַל שְׁמֵיהּ דְּבָרְייָן. 39b קְרִיב לְמַכְסָה וְהַב לֵהּ חַמְרָא וְאָֽכְלָה. מָאן גָּרַם לֵיהּ דְּיִפּוֹל. בְּגִין דְּהִרְהֵר. מָאן גָּרַם לֵיהּ דְּאִישְׁתֵּיזִיב. בְּגִין דְּאִיתְרְחֶץ עַל בָּרְייֵהּ.
Pnei Moshe (non traduit)
מישתעי. סיפר זה המעשה גר אחד שהיה חוזה כוכבים ופעם אחד היה רוצה לצאת לדרכו ואמר וכי עכשיו טוב הוא לצאת כפי אשר ראה בחכמת הכוכבים שלו שאינה שעה טובה והיה נמנע מלצאת חזר ואמר וכי כלום נתדבקתי בזו האומה הקדושה לא להיות פרוש מאלה הדברים שלא לנחש ולעונן א''כ נצא ונסמוך על שם הבורא ברוך הוא וכשהיה בדרך היה קרוב להיות נשחט ונאכל מחיה רעה אחת ונתן לו החמור שלו ואכלה ומתוך כך ניצל וברח לו ומי גרם לו שיפול ויבא לידי סכנה בשביל שהרהר לילך אחר נחש ומי גרם לו שניצל בשביל שחזר בו ובטח על בוראו והלך בדרך:
הלכה: כְּלָל גָּדוֹל אָֽמְרוּ בַשַּׁבָּת כול'. מָהוּ גָדוֹל. אָמַר רִבִּי יוֹסֵה בֵּירִבִּי בּוּן. שֶׁהוּא גָדוֹל מִכְּלָל שְׁבִיעִית. שֶׁהַשַּׁבָּת חָלָה עַל הָכֹּל וּשְׁבִיעִית אֵינָהּ חָלָה אֶלָּא עַל עֲבוֹדַת הָאָרֶץ בִּלְבַד. תַּמָּן תַּנִּינָן. כְּלָל גָּדוֹל אָֽמְרוּ בַּשְּׁבִיעִית. מָהוּ כְּלָל גָדוֹל. אָמַר רִבִּי יוֹסֵה בֵּירִבִּי בּוּן. שֶׁהוּא גָדוֹל מִכְּלָל מַעְשְׂרוֹת. שֶׁהַשְּׁבִיעִית חָלָה בֵין עַל אוֹכְלֵי אָדָם בֵּין עַל אוֹכְלֵי בְהֵמָה. וּמַעְשְׂרוֹת אֵינָן חָלִין אֶלָּא עַל אוֹכְלֵי אָדָם בִּלְבַד. תַּנֵּי בַּר קַפָּרָא. כְּלָל גָּדוֹל אָֽמְרוּ בְמַעְשְׂרוֹת. מָהוּ כְּלָל גָדוֹל. אָמַר רִבִּי יוֹסֵה בֵּירִבִּי בּוּן. שֶׁהוּא גָדוֹל מִכְּלָל פֵּיאָה. שֶׁהַמַּעְשְׂרוֹת חָלִין בֵּין עַל דָּבָר שֶׁמַּכְנִסוֹ לְקִיּוּם וּבֵין עַל דָּבָר שֶׁאֵין מַכְנִיסוֹ לְקִיּוּם. וּפֵיאָה אֵינָהּ חָלָה אֶלָּא עַל דָּבָר שֶׁמַּכְנִיסוֹ לְקִיּוּם. וְאִית דְבָעֵי מֵימַר. מָהוּ גָדוֹל. מִיכָּן שֶׁיֵּשׁ לְמַטָּה מִמֶּנּוּ.
Pnei Moshe (non traduit)
ואית דבעי מימר. דהיינו טעמא דקתני כלל גדול דמכאן שיש כלל למטה ממנו כדתנן לקמן בפרקין ועוד כלל אחר אמרו וכו' וזה אינו כולל הרבה כמו זה הכלל וקראו גדול וכן במעשרות לבר קפרא דתני התם נמי במתני' עצמה ועוד כלל אחר אמרו כל שתחלתו אוכל וכו' ואינו אלא לזה והכלל הראשון כולל ג' דברים:
ותני בר קפרא. בברייתא דיליה גם במעשרות כלל גדול משום שהוא גדול מכלל שנא' בפיאה שהמעשרות חלין וכו' כדתנן בפ''ק דמעשרות ואלו פיאה אינה נוהגת אלא בדבר שהוא מכניסו לקיום למעוטי ירק כדתנן בפ''ק דפיאה:
שהשבת חלה. איסור מלאכות שלה על הכל בין בתלוש בין במחובר ואילו שביעית אינו חלה האיסור מלאכות שלה אלא על עבודת הארץ בלבד כדכתיב לא תזרעו וגו' שאינו אלא במלאכת מחובר. ובשביעית דתני כלל גדול מפני שהוא גדול מכלל שנשנה במעשרות כדמפרש ואזיל:
גמ' מהו כלל גדול. מפני מה שנה התנא כאן גדול. ומפרש ר' יוסי בר' בון מפני שהוא גדול יותר מכלל ששנה בשביעית בריש פ''ז ולקמיה מפרש לה מפני מה שנה התם נמי כלל גדול:
משנה: כְּלָל גָּדוֹל אָֽמְרוּ בַשַּׁבָּת. כָּל הַשּׁוֹכֵחַ עִיקַּר שַׁבָּת וְעָשָׂה מְלָאכוֹת הַרְבֵּה בְּשַׁבָּתוֹת הַרְבֵּה אֵינוֹ חַייָב אֶלָּא חַטָּאת אַחַת. וְהַיּוֹדֵעַ עִיקַּר שַׁבָּת וְעָשָׂה מְלָאכוֹת הַרְבֵּה בְּשַׁבָּתוֹת הַרְבֵּה חַייָב עַל כָּל שַׁבָּת וְשַׁבָּת. וְהַיּוֹדֵעַ שֶׁהוּא שַׁבָּת וְעָשָׂה מְלָאכוֹת הַרְבֵּה בְּשַׁבָּתוֹת הַרְבֵּה חַייָב עַל כָּל מְלָאכָה וּמְלָאכָה. 40a הָעוֹשֶׂה מְלָאכוֹת הַרְבֵּה מֵעֵין מְלָאכָה אַחַת אֵינוֹ חַייָב אֶלָּא חַטָּאת אַחַת:
Pnei Moshe (non traduit)
אינו חיוב אלא חטאת אחת. על כולן וכן אם עשה האב עם התולדות שלו אינו חייב אלא אחת דאין חילוק מלאכות לחטאות אא''כ המלאכות חלוקין הן זה מזה שכל א' וא' ענין בפ''ע הוא:
העושה מלאכות הרבה מעין מלאכה אחת. אפי' הן כולן אבות כגון שזרע ונטע והבריך והרכיב וזמר שכל אלו אבות מלאכות הן ומענין מלאכה אחת לפי שהכל ענין אחד הוא שלהצמיח הדבר הוא נתכוין:
חייב על כל מלאכה ומלאכה. של כל שבת ושבת. לפי חשבון המלאכות שעשה בכל שבת כך הוא מביא חטאות על כל שבת ושבת ואף על פי שבענין שגגת מלאכות אין מקום לומר הימים שבינתיים הוון ידועה לחלק שהרי נעלם ממנו איסורן ועד שילמוד לידע שהן מלאכות אסורות מ''מ אמרינן דשבתות כגופין מחולקין דמיין והלכך חייב על כל מלאכה ומלאכה של כל שבת ושבת:
והיודע שהוא שבת. היום ועשה מלאכות הרבה בשגגת מלאכות שלא ידע שאלו המלאכות אסורות וכך עשה בשבתות הרבה:
חייב על כל שבת ושבת. שכל שבת ושבת שגגה בפני עצמה היא ואפילו לא נודע לו בינתיים מפני שהימים שבין שבת לשבת הרי הן כידיעה לחלק מיהו אינו חייב על כל מלאכה ומלאכה של כל שבת ושבת שהרי אין כאן שגגת מלאכות וכל מה שעשה בכל שבת בשגגה אחת של שבת עשה:
היודע עיקר שבת ועשה מלאכות הרבה בשבתו' הרבה. בשגגת שבת שכסבור היה שהיום חול אבל ידע שמלאכות אלו אסורין בשבת:
ועשה מלאכות הרבה בשבתות הרבה אינו חייב אלא חטאת אחת. על כולן משום דכולה חדא שגגה היא וילפינן לה מקרא דכתיב ושמרו בני ישראל את השבת וכתיב את שבתותי תשמרו דמקרא קמא משמע שמירה אחת לכל שבת ושבת ומקרא בתרא משמע שמירה אחת לשבתות הרבה. ומסתברא דקרא בתרא קאי על האי גוונא דלא ידע מעיקר שבת וכל השבתות אצלו חדא שגגה וחייב אחת על שבתות הרבה. וקרא קמא קאי על אידך בבא דבתריה שחייב על כל שבת ושבת:
כל השוכח עיקר שבת. בין שהיה לו ידיעה מעיקרא מעיקר שבת ושכחה עכשיו שכסבור שלא נצטוו ישראל על השבת ובין שהיתה שכוחה ממנו בתחלה ולא ידע כלל מעיקר שבת כגון תינוק שנשבה בין העכו''ם או גר שנתגייר לבין העכו''ם וכגון קטן שמטבילין אותו על דעת ב''ד וא''צ להודיעו מן המצות:
מתני' כלל גדול אמרו בשבת. בגמרא קאמר דהא דקרי ליה כלל גדול משום דגדול שבת משביעית דאלו שבת איתא בין בתלוש בין במחובר ושביעית ליתא בתלוש אלא במחובר:
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source